מדבריות הסאלאר
- Noa Cafri
- 11 בספט׳ 2017
- זמן קריאה 1 דקות
מדבר המלח הגדול בעולם בעצם עושה את מרבית רווחיו מליתיום! כמובן שיש המון מלח, אבל זה משאב זול, אחד שבוזקים על תפוחי אדמה, לא כזה שמכינים ממנו בטריות ורכיבים למחשבים וטלפונים.
היום, ילדים, לא תצטרכו לקרוא הרבה אלא רק להתבונן בתמונות כמו שאתם אוהבים.
כולם מכירים את תמונות הלבן האינסופי המוכרות
ואת משחקי הפרופורציות
והשקיעות
(מי מזהה מי אני?)
אבל… כמה מכירים את אי הקקטוסים?
אגמי התכלת והלבן המתוקים בהם דרים פלמינגו משלושה סוגים: ג’ם (ורוד), לבן ושחור קטן.
כמה יודעים שהסאלאר גובל בצ’ילה ובארגנטינה בשרשרת הרי געש? בתמונה לגונה אדומה מהמינרלים שבה
אפשר להתחיל את הטיול מצ’ילה ולסיים בבוליביה, רק שהתמחור בצ’ילה הוא כפול
.
יש בו גייזרים גדולים מדיפי ניחוח גופרית
סלעים בעלי צורות של ראשי חיות, שנראים לי כמו גן עדן למטפסים
יש גם כמה שנראים כמו נלקחו מציור של סלבדור דאלי.
ואפילו מעיינות חמים בכפור של גובה 4000 מטר
זה סיכום של
3 ימים בג’יפ עם עוד צרפתים, צ’כים וברזילאית
בפ
ארק המתויר ביותר בבוליביה, וזו גם ההרגשה.
“צאו, תצטלמו, כאן יש פיסות מתכת חלודות שהיו פעם רכבות. עכשיו בבית הקברות הזה אין כלום חוץ מחול וקצת חלודה וזה גם מקום שממש לא מעניין אותנו, המקומיים. אבל לכו תטפסו על הרכבות תצטלמו, זה מה שתיירים עושים”.
“תמונות? סלפי? איפה?? אני גם רוצה!!”
עשרות תיירים שועטים לעבר פיסות החלודה.
איפה סלפי, איפה?!
אחרי תמונה אחת או עשרים הבנו את הקטע. מדבר עצום ומדהים שמתפרש על פני 2000 קילומטר, אבל כמה אפשר להצטלם?
אמנם
השמורה מספר אחת בכמות התיירים בבוליביה, אך עדיין לא פגשתי ולו ישראלי בחודש האחרון (לא מתלוננת).
Comments