רכבות חוצות

יש כל כך הרבה תושבים בהודו שאם ניקח את כולם ונניח בישראל, יהיו מעל 62,000 איש בכל קילומטר רבוע. זה אומר טול-כרם כפול 20,770 פעם.

.הבטיחו לי הודו – שקט, מדיטציה, יוגה, שלווה, ריטריט, דלאי למה וטאג’ מאהל.

נחיתה “רכה” בדלהי ללילה גשום עם 27 מעלות. לתוך מונית מונעת גז מודל תרפ”ט שעל גבה מודבק סטיקר “This car respects women” עם שתי שגיאות כתיב.

צבעים וניחוחות, תבלינים חריפים מתערבבים בביוב, ילדים קבצנים, כלבים משוטטים, רוכלים בדרך לפתוח את היום ב’מיין באזאר’, זוהמה ובתי פאר.

שעתיים היו די והותר בשביל להבין את הקטע של דלהי ו-37 המעלות שלה עם 43% לחות.

עולים לנסיעה של שש שעות ברכבת מרוצפת דרגשי לילה. דמיינו את אוטונוס הלילה הרומנטי של הארי פוטר שמתרוצץ במהירות שיא ברחובות לונדון – אז ההפך.

הכרטיסים שאבא הזמין מבעוד מועד לקרון A3. על הרציף מנווטים בזהירות מקרון A1 בין מיני אורז וסחורות אחרות שמעמיסים לרכבת, לקרון A2 בציפיה לקרון שאחריו – B1. שואלים את אחד מהנוסעים שנראה כמו סיקי שיצא כרגע מאלאדין “זה A2, אין A3”. מהנהנים בהסכמה שלל הודים אקראיים. מישהו נחמד מציע לבדוק את הכרטיסים שלנו לנסות לעזור ומסכם:

“אין כזה קרון – A3”

“רגע, הרכבת לקלקה?”, אני שואלת.

“לא, לא קלקה”, עונים.

אנחנו יורדים מהרכבת.

מחפשים נואשות מישהו שיעשה סדר.

אבא מוצא כרטיסן שמצביע הרחק על המשך הרכבת בת עשרות הקרונות. מנסים את מזלנו וממשיכים לזגזג בין הודיות שיושבות על הרציף המזוהם לבין שקי סחורה ודואר עצומים שמועמסים על הרכבת. חולפים קרונות שממוספרים בלי שום הגיון נראה לעין – ואכן בסוף הרכבת – לאחר קרון S3 נמצא קרון B3 ואחריו A3! אאוריקה!

“הרכבת מתפצלת”, מסביר הכרטיסן. “חלק ממנה ממשיך לאמריצר וחלק לקלקה. זה החלק שלכם, תעלו”.

גאוני.

בתמונה: אני וכמה חברים חדשים שרכשתי בקלקה